החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' אברהם

החלטה

הנתבע סבור שהצדק עומד לימינו שכן לא חתם לדבריו על ההסכם. טענתו שלא חתם על השטר הייתה ידוע משכבר, אלא שאזכיר כי אין קביעה שיפוטית שהנתבע לא חתם על ההסכם אלא זו בדיוק אחת המחלוקות העובדתיות שבתיק. השאלה מתי היה אמור הנתבע לעורר הטענה.

עמדתו של הנתבע אינה יכולה להתקבל. הסכם ההלוואה החתום צורף משכבר והנתבע נתן הודאה פורמלית לפרוטוקול שממנה נדרשת רשות ביהמ"ש להשתחרר (בשונה מהודעת חוץ). חזרתי והמלצתי לנתבע שוב ושוב להיות מיוצג. אין בכוחי לכפות ייצוג אך מאידך לא ייתכן שהנתבע יעשה בתיק כבתוך שלו יזכר להגיש תצהירי עדות ראשית באיחור ניכר יום לפני מועד הדיון ואז יסתבר שבאותם תצהירי עדות ראשית, מעלה הוא טענות עובדתיות לפיהן לא הוא אלא אחיו הוא שחתם על ההסכם. עניין זה היה צריך להיות מבורר על ידי הנתבע לא בשלב זה ואפילו עובר לישיבה שבה נתן ההודאה הפורמלית כי זו חתימתו על ההסכם. מדובר בענין בסיסי שעל הנתבע כבעל דין היה לברר כמי שמכיר חתימתו שלו וכמי שיכול לברר העניין מול אחיו עוד כאשר צורף הסכם ההלוואה לכתב התביעה המתוקן. לשם כך, אף אין צורך שהנתבע יהא מיוצג אלא מדובר בעניין בסיסי וברור לכל.

משמעות החלטה לפיה יכול הנתבע לחזור בו כעת מהודאתו, הינה למעשה פתיחת התיק לבירור עובדתי מחודש בשלב מאוחר שבו כבר הוגשו תצהירי התובעת וכאשר התובעת לא הייתה אמורה כלל להתייחס למחלוקת שלא בא זכרה לאור אותה הודעה פורמלית. אין ספק כי במידה ותינתן הרשות לחזור מן ההודאה הפורמלית, הרי שיש מקום לחייב בהוצאות, ועוד כתנאי לכך שתינתן הרשות. מקרה זה הינו גבולי ביותר בשאלה אם יש ליתן הרשות המבוקשת. מתן הרשות תדחה ותסרבל התיק והכל בשל מחדלים דיוניים ניכרים של הנתבע.

עם זאת איני רואה לנכון לחסום הדרך לבירור בכפוף לכך שהנתבע אכן ישא בהוצאות כולל של המומחה לזיהוי כתב יד. גם כך מדובר בקביעה של חסד. היות והנתבע אינו מיוצג כדאי אולי להבהיר שבמשפט האזרחי לא אחת סבורים שני הצדדים שהצדק עומד לימינם ולשם כך נועד בפירוש המשפט, היינו יש לברר לימין ניצב הצדק ולא לצאת מהנחה מוקדמת בעניין זה כאשר לביהמ"ש אין ידיעה במקרה הקונקרטי ולא יכולה להיות ידיעה האם הנתבע או שאחיו הוא שחתום על ההסכם. לפיכך השאלה אינה אלא מהי הדרך הדיונית ההוגנת לבירור האמת ובעניין זה על שני הצדדים להתנהל באופן דיוני סביר, מה שלא נעשה כאן.

התובעת נתנה הסכמתה למינוי מומחה לזיהוי כתב יד וכך עשה אף הנתבע בישיבת 7.4.10. ההוצאות בעניין מסורות לשיקול דעתו של ביהמ"ש והן תוטלנה כאמור בנסיבות על הנתבע.

אתיר איפוא לנתבע לחזור בו מן ההודאה הדיונית הפורמלית לפיה חתימתו שלו מתנוססת על ההסכם בכפוף לכך שבתוך 30 יום ישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך 2,500 ₪ (סכום כולל) ובתנאי שיפקיד בקופת ביהמ"ש בתוך אותו מועד סך של 3,000 ₪ ומע"מ להבטחת שכרו של המומחה לזיהוי כתב יד אותו אמנה.

להסרת ספקות, אני מאפשר לנתבע להפקיד שני הסכומים בקופת ביהמ"ש כאשר במידה ויעשה כן אורה לגזברות לשחרר סכום ההוצאות שלטובת התובעת לידי עו"ד וולר בלא תלות בתוצאות המשפט.

כמובן שההוצאות המושתות ביחס לשכרו של המומחה, להבדיל מן ההוצאות לתובעת, הינן בשלב זה בלבד וביהמ"ש יחליט בסופו של יום לפי התוצאה מי מבין הצדדים צריך לשאת בהן.

אני קובע התיק איפוא לתזכורת פנימית ליום 3.10.10.

באותו מועד אבדוק האם הופקדו הסכומים שנקבעו כתנאי לשחרור הנתבע מהודאתו הפורמלית. במידה והופקדו הסכומים אמנה מומחה לזיהוי כתב יד ובמידה ולא, אקבע התיק לשמיעה על בסיס הקיים כאשר אז יהא המצב שלא שנויה במחלוקת חתימת הנתבע על ההסכם ולא תשמע טענה אחרת אם כי כמובן שנויה במחלוקת חתימתו גם אז על שטר החוב.

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תש"ע, 02/09/2010 במעמד הנוכחים.

יואב פרידמן, שופט

הוקלד על ידי: גלית כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: